באמת?! עוד פוסט על פרודוקטיביות?

הרשת מוצפת בתוכן כזה. זרם בלתי פוסק של פוסטים וסרטונים שעוסקים בדרך להשיג גוף חטוב, מיליון דולר ואת נערת החלומות שלך וכל זה בחמש דקות ביום. פרודוקטיביות הפכה לדת חדשה שאליה סוגד העולם המודרני.

אז למה אני כותב על זה? למה לשקוע בביצה הנרקיסיסטית הזו?

כי חלק מהטכניקות האלו עובדות. שיפרתי את הלמידה שלי באוניברסיטה בעזרת הטכניקות שלמדתי מתומס פראנק. למדתי להשקיע בבורסה הודות לסולידית והשתמשתי בעקרונות שלמדתי מדיוויד אלן כדי לשפר את ניהול המשימות שלי.

שיפור עצמי יכול לעזור לכם להשיג את המטרות שלכם. אבל לתחושתי אנשים רבים נוטים לבלבל בין אמצעים למטרות. אם לדמות את זה לנסיעה במכונית הטכניקות האלו יאפשרו לכם לנסוע מהר יותר. אבל זה לא אומר שתיסעו בכיוון הנכון.

אחרי ההקדמה הזו 3 שאלות שעוזרות לי לסיים את היום עם תחושת סיפוק.

מה לעשות

דמיינו בבקשה את שני המצבים הבאים:

  • הייתם כל היום במשרד. קפצתם ממשימה למשימה. השבתם למיליון אימיילים עניתם לאין ספור שיחות טלפון וסגרתם מלא פינות קטנות. אבל בדברים שבאמת קריטי לכם לסגור לא נגעתם. שיחת הטלפון ההיא שאתם דוחים כבר שבועיים? לא הגעתם אליה. הטופס שאתם חייבים להגיש למס הכנסה? עדיין יושב על השולחן שלכם.

או

  • הייתם בעבודה לשעתיים בגלל אירוע משפחתי. עשיתם את שיחת הטלפון שדחיתם כבר שבועיים ושלחתם את הטופס למס הכנסה. כן, השארתם מלא פינות קטנות שצריכות טיפול אבל קידמתם את הדברים הקריטיים.

ברור לי שאתם מעדיפים את תרחיש ב’

זה מביא אותנו לשאלה הראשונה שאותה למדתי מטים פאריס:

  1. “אם זה יהיה הדבר היחיד שאבצע היום האם אהיה שבע רצון מהיום שלי”?

To do list

בכנות, זוהי שאלה קשה ולא נוחה. הכול מרגיש חשוב. מה עם האימייל ההוא? ומה עם המשימה ההיא? אבל אני יכול להעיד שאימוץ של השאלה הזו וכתיבת 5 משימות ליום שמתוכם משימה או שתיים (ולא יותר) הם קריטיות עשתה שינוי משמעותי בעבודה שלי. אני לא עובד יותר שעות אבל אני הרבה יותר מסופק מהיום שלי.

טיפ קטן מטים: קחו נייר A4 וקפלו אותו שלוש פעמים. אתם תקבלו פיסת נייר קטנה שנכנסת בקלות לכיס. רשמו עליה את 5 המשימות שלכם. המגבלה הפיזית של המקום על הנייר תאלץ אתכם להתמקד ולבחור איזה משימות חשובות ואילו יכולות להמתין.

איך לעשות

לפני כמה שנים קראתי את הספר DEEP WORK מאת קאל ניופורט שגרם לי לשנות באופן דרסטי את הצורה שבה אני עובד.

בתמצית הספר טוען שכל יצירה מורכבת דורשת שעות רבות של ריכוז עמוק. בין אם זה כתיבת קוד, כתיבת יצירת מופת או למידה למבחן מאתגר. במילים אחרות היכולת להתרכז למשך שעות ארוכות היא מיומנות הכרחית להצלחה בעידן המודרני.

מנגד, אורח החיים המודרני רווי בהסחות דעת. וואטסאפ, אימייל, פייסבוק ועוד. כלומר התכונה החיונית להצלחה הופכת לנדירה יותר ויותר.

מה שמוביל אותנו לשאלה השנייה:

  1. איך מעוצבת סביבת העבודה שלכם?

אני כותב את השורות האלו בשבת בבוקר. הפלאפון כבוי ואין אינטרנט בבית. כולם חוץ ממני ישנים ואני מרוכז להפליא.

טיפ מספר 1: כבו את כל ההתרעות בפלאפון ובמחשב. אתם לא צריכים לדעת ברגע זה על כל הודעה חדשה בקבוצות הוואטסאפ ועל כל מייל חדש שקיבלתם.

טיפ מספר 2: התנסו בסביבות עבודה שונות. קשה לי להתרכז בבית אבל בספרייה אני יכול לעבוד בכיף שעתיים ברצף. בחירת סביבת העבודה הנכונה יכולה לחולל שינוי מדהים בתפוקה.

מתי לעשות

קראתי לאחרונה ספר נפלא בשם “מתי” מאת דניאל פינק.

בספר מתוארים שפע של מחקרים בכרונוביולוגיה (זמן + ביולוגיה). ע”פ הספר יש לנו מחזור אנרגיה שמשתנה לאורך היום משימות שיהיו קלות בשעה מסוימת יהיו קשות בשעה אחרת. מה שמוביל אותנו לשאלה השלישית:

  1. “מתי לעשות את המשימה”?

Time

כדי לענות על זה תצטרכו לדעת האם אתם אנשי בוקר או ערב? האם המשימה דורשת ריכוז עמוק או שהיא משימה שגרתית?

שינוי של מועד הביצוע יכול להפוך משימה נוראית לסבירה ומשימה סבירה למהנה

טיפ מהספר: בניגוד לאמונה המקובלת אין הרבה מחקרים שתומכים בחשיבות של ארוחת הבוקר. מצד שני, ארוחת צהריים היא קריטית. הניתוק הפיזי והמנטלי מסביבת העבודה שלנו עושה פלאים לריכוז. אל תחטפו משהו זריז ליד השולחן. צאו החוצה ולכו לאכול בנחת זה שווה את זה.

טיפ מהספר 2: מאבדים ריכוז? צאו לסיבוב הליכה בשמש. אבות אבותינו היו ציידים לקטים. הגוף שלנו לא בנוי לישיבה ממושכת.

רשימת קריאה

השנה התחלתי לעבוד כמורה לביולוגיה. כך שאת הימים האחרונים – בעקבות השבתת מערכת החינוך – אני מבלה בבית. זה נתן לי די זמן להתקדם ברשימת הקריאה שלי וסיימתי כמה ספרים נהדרים:

Reading

  • “היסטוריה של הזמן המודרני” מאת פול ג’ונסון. ספר עב כרס על ההיסטוריה של המאה ה20 החל מ1917 עד ראשית שנות ה90. אני לא מסכים עם כל הניתוחים של הכותב אבל אם אתם מעוניינים בסקירה מקיפה של המאה האחרונה זו יכולה להיות התחלה טובה.
  • “ציידת הטרוריסטים” נכתב בעילום שם. בספר האוטוביוגרפי הזה מתארת הכותבת היהודייה את ילדותה בעיראק, את הוצאתו להורג של אביה באשמת ריגול לטובת ישראל, את נעוריה בישראל ואת השנים שבילתה בארצות הברית כחוקרת טרור. הכותבת ניצלה את שליטתה בשפה הערבית ואת כישורי התחקיר שלה כדי לעקוב אחר ארגוני טרור בניסיון להפיל אותם. לצד המידע על המעורבות הענפה של ערב הסעודית בארגוני טרור הסופרת מציגה את חוסר היעילות המשוועת של ארגוני הביטחון האמריקאי. ספר מעניין אם כי מעט קשה למעקב.
  • Kate Dicamillo –”The magician’s Elephant” . סיפור אגדה קצר ואפל. הספר מתחיל עם ילד ששואל מגדת עתידות לשלום אחותו וממשיך עם פילים קסומים וקבצנים מזמרים. אם אתם מחפשים קצת אסקפיזם זה הספר בשבילכם. כתיבה מינימליסטית, התפתחות טבעית של העלילה ודמויות נפלאות.

נפגש בשבילי החיים
משה

תגובה אחת בנושא “באמת?! עוד פוסט על פרודוקטיביות?”

  1. בכל פעם אני שוב מתפלא על הכוחות הנפש והמוטבציה שלך לחיים,
    וגם הרעיונות המופלאים שלך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.