מה אפשר ללמוד מ”בחזרה מטואיצ’י”?

בכנס התרמילאות השני ראיתי את הסרט בחזרה מטואיצ’י. מה שגרם לי לתהות מה אפשר ללמוד מסיפורו של יוסי? איזה לקחים ניתן ללמוד מהסיפור שיקטינו את הסיכוי שאני ומטיילים אחרים נקלע למצב שכזה?

המשך הפוסט הוא ספויילר אחד גדול. אם טרם ראיתם את הסרט וקראתם את הספר אני ממליץ לכם לעשות זאת.

תקציר הסיפור: יוסי גינזבורג נכנס לג’ונגל עם חבריו קווין ומרקוס כשבראשם קארל בתפקיד מורה הדרך. אחרי מספר שבועות בג’ונגל החבורה מתפצלת. יוסי וקווין החליטו להמשיך במורד הנהר ברפסודה ומרקוס וקארל החליטו לצאת מהג’ונגל ברגל. במהלך השיט הרפסודה נתקעה על סלע. קווין הספיק לשחות לחוף אבל הרפסודה השתחררה ויוסי נסחף במורד המפל.

הוא שרד את הנפילה במפל אבל לא הצליח למצוא את קווין. בשלושת השבועות הבאים יוסי צעד בג’ונגל סובל מקור, רעב ובעלי חיים עויינים. אחרי שלושה שבועות מהגיהנום, על סף מוות, הוא חולץ בידי משלחת הצלה שארגן קוויין שהצליח לצאת מהג’ונגל לפניו. מרקוס וקארל לא נמצאו עד היום ומשערים שמתו בג’ונגל.

בדומה למה שעשיתי בפוסט על האוורסט אני מעוניין לשאול מהם הלקחים שאפשר ללמוד מהאודיסאה של יוסי?

לפני שאציג את התובנות שלי חשוב לי להבהיר שאיני מתיימר לשפוט את ההתנהגות של יוסי וחבריו למסע. קל לשבת בבית החם והבטוח ולטעון שהיה עליו לפעול בצורה כזו או אחרת. שאם רק היה אורז את הפריט הנכון או לוקח את הפנייה הנכונה היה יוצא מהג’ונגל מוקדם יותר.

קטונתי, לא חוויתי את הקשיים שהוא חווה ואני יודע היטב כיצד לחץ מעוות את צלילות המחשבה. ההצדקה היחידה לחקור את הסיפורים האלו היא כדי להפיק לקחים שיעזרו להגן על קהילת המטיילים.

שימור

תרמיל הצלה

על פי הרעיון של קווין חלק מהציוד ברפסודה נארז בתיק שהוגדר כתרמיל הצלה. התיק הזה היה מוגן יחסית ממים והוספו אליו גזרי עצים כדי לוודא שיצוף במקרה של התהפכות הרפסודה. הציוד בתיק הזה כלל:

שק אטום למים, ערכת תרופות, מפה, תרסיס דוחה יתושים, שתי כילות, פונצ’ו, פנס, מצלמה, מסמכים חיונים, אורז, שעועית, חוט דיג וסיר. הציוד הזה היה עם יוסי אחרי הפרידה מקווין.

טיפ למטיילים: ארגנו ערכת חירום שמכילה את הפריטים החיונים באופן שמגן עליהם ממים. אם אפשר בצבע כתום כדי שיהיה קל למצוא אותה בחושך.

מערכת אל כשל

יוסי השאיר את פרטי המסע שלו אצל מספר אנשים (שגרירות ישראל בבוליביה, מכתב לאחיו בארץ ומשפחה מקומית) ההנחייה שנתן להם הייתה שאם עד לתאריך מסויים הוא לא יוצר איתם קשר הם צריכים להניח שמשהו השתבש בטיול ולהזעיק עזרה.

זוהי טכניקה מומלצת בקרב מטיילים ותיקים. ההגיון הוא שאם משהו משתבש בטיול אולי כבר לא תוכלו להזעיק עזרה. אבל, אם סיפרתם מראש לגורם אמין על פרטי המסע וקבעתם אתו זמנים בהם תצרו קשר הוא יזעיק עזרה אם לא תדברו איתו. אם תקפידו לתת לו תוכנית מסע מסודרת הוא ידע מתי להזעיק עזרה ולאן.

העובדה שיוסי השאיר את פרטי המסע אצל מספר אנשים שונים יצרה ביטוח למקרה שמשהו ישתבש. (מאוחר יותר הסתבר שהפתק שהשאיר בשגרירות אבד) זהו שימוש בעיקרון היתירות עליו דיברתי בעבר.

הבעיה הייתה שהחבורה שינתה את המסלול בלי להודיע לאיש. אם המידע במערכת האל כשל לא מעודכן (כלומר פרטי המסלול והתאריכים) המערכת כולה מאבדת את יעילותה.

טיפ למטיילים: כתבו באופן מסודר את פרטי המסע שלכם והשאירו בידי 2-3 אנשים אחראים. קבעו איתם את הזמנים בהם תצרו קשר ומה לעשות במקרה שהם לא שומעים מכם. עדכנו אותם בהקדם האפשרי אם אם המסלול שלכם משתנה.

בניית מחסה

כדי לבודד את עצמו מהאדמה הקרה במהלך הלילה אסף יוסי עלים יבשים ושכב עליהם. בנוסף הוא השתמש בענפי דקל כדי לבנות מחסה שיגן עליו מהגשם. הבנה של העקרונות הבסיסים של בניית מחסה ושימור חום גוף יכולה להגן עליכם מהיפותרמייה ולהפוך את הלילות שלכם לנוחים יותר.

הליכה לאורך הנהר

במהלך רוב המסע שלו יוסי נצמד לנהר. אם אתם לא מכירים את הסביבה בה אתם נמצאים זה רעיון טוב. בדרך כלל לאורך נהרות יש מקומות ישוב. בנוסף יש לכם קו ברבור* ואספקה שוטפת של מים. המינוס הוא שהליכה לאורך הנהר נוטה להיות קשה יותר בגלל הצמחייה.

*קו ברבור הוא פרט נוף בולט שבאמצעותו קל לדעת האם התברברתם בדרך –  כלומר סטיתם מהמסלול. זה יכול להיות קח מתח גבוה, כביש ראשי או במקרה שלנו נהר.

בנדנה ושעועית יבשה

במהלך מסעו בג’ונגל יוסי השתמש בבנדנה שקווין נתן לו. הבנדנה שימשה כתחבושת, כובע, כיסוי פנים ללילה ועוד. בנדנה בגודל המתאים יכולה לשמש כפריט רב שימושי שיועיל באין ספור סיטואציות בשטחפריט שני ששימש את יוסי היטב היה השעועית היבשה מתרמיל ההצלה. הוא אכל ממנה מעט והיא נשארה ראויה לאכילה אחרי שלושה שבועות של לחות בלתי פוסקת. מנגד האורז שהיה בתרמיל ההצלה הרקיב לחלוטין. אם אתם מחפשים אוכל שיחזיק מעמד בכל מצב שעועית יבשה היא מועמדת טובה.

הקצבת מזון

כבר מהימים הראשונים בשטח יוסי הקציב לעצמו מנות מהאורז והשעועית. הוא עשה זאת בעיקר כדי לשמור אוכל לקווין – אותו קיווה שיפגוש – אבל זו אסטרטגייה טובה באופן כללי. אם אתם לא יודעים כמה זמן יקח עד שתגיעו למקום ישוב כדאי לוודא שישאר לכם מספיק אוכל לצורך המסע. האנקדוטה הזו רומזת משהו על כוח הרצון של יוסי. אני יכול רק לדמיין את המשמעת העצמית הדרושה כדי להגביל את כמות האוכל כשאתה גווע ברעב.

שימוש בדמיון כדרך להתמודד

כדי להעביר את הזמן ולהתמודד עם הקור הבדידות והרעב יוסי יצר לעצמו סיפורים דימיוניים עליהם היה חוזר לפרטי פרטים. הסיפורים האלו נתנו לו דרך להימלט באופן זמני מהסביבה העויינת בה היה.

מיומנות שטח – ניווט דיג ולקטות

יוסי ידע לנווט וכך הוא מצא את דרכו לאורך הג’ונגל. בנוסף הוא ידע לדוג מה שהיה משפר את אספקת המזון שלו  לולא איבד את הקרס היחיד שהיה ברשותו. במהלך השבועות הראשונים למסע הוא למד מקארל על צמחים אכילים מה שאפשר לו ללקט מזון בנוסף לביצים ולחלזונות שהוא אכל במספר הזדמנויות.

טיפ למטיילים: חפשו רשימה באינטרנט של 10-20 צמחים אכילים במדינת היעד שלכם ולמדו אותם בעל פה בעזרת Anki. בנוסף כדאי לתרגל ניווט ודיג.

שיפור

משקל ציוד

לפני תחילת המסע החבורה בדקה את משקל הציוד והוא היה כבד מאוד.

  • קארל סחב 25 ק”ג
  • קווין סחב 27 ק”ג
  • מרקוס סחב 15 ק”ג
  • יוסי סחב 13 ק”ג

להגנתם יאמר שהציוד בשנות ה80 היה כבד ומסורבל בהרבה ממה שניתן למצוא היום. אבל, כפי שסבתא גייטווד הוכיחה בשנות ה60 במסעה בשביל האפלאצ’ים תמיד אפשר להפחית את משקל הציוד.

מלבד העובדה שציוד כבד מידי מפחית באופן דרסטי את ההנאה מהטיול אני מאמין שהוא מהווה גורם סיכון. היכולת להגיב לקרקע לא יציבה או לצעד שגוי צונחת פלאים. בנוסף העייפות המצטברת בסוף היום מעלה את הסיכוי לתאונה.

טיפ למטיילים: למדו על עקרונות התרמילאות הקלה. משקל הבסיס שלכם בלי מים ומזון לא אמור להיות מעל 12 קילו. הצעד הראשון – שמכונה 343 – הוא לוודא שהמשקל הכולל של התיק, המחסה וערכת השינה שלכם הוא פחות משלוש קילו.  

משרוקית וערכת השרדות

אחרי שיוסי נפרד מקווין הוא חיפש אותו במשך שעות. הוא שוטט בגונג’ל וצעק את שמו ללא הועיל. אסטרטגייה טובה יותר היא להסתובב עם משרוקית איכותית קשורה לצוואר. כך תוכלו ליצור רעש שישמע למרחקים בלי להתיש את עצמכם.

למזלו של יוסי הוא הצליח להגיע אל תרמיל ההצלה וכך היה לו הרבה ציוד שעזר לו. קווין לעומתו נאלץ לשרוד רק עם הבגדים שלגופו מה שמעלה את השאלה:

האם יש דרך לסחוב  את כל הפריטים החיונים להשרדות עליכם? ערכה קטנה ואטומה למים שתענה על הצרכים הבסיסים בשטח?

מסתבר שהקומנדו הבריטי פיתח ערכה כזו. בתוך קופסת פח קטנה הם אורזים מגוון ציוד מועיל. החל בציוד להדלקת אש וכלה בציוד עזרה ראשונה. סקירה של ערכה כזו תוכלו לראות בסרטון הזה.

טיפ למטיילים: הכינו לעצמכם ערכת הישרדות קומפקטית שתלווה אתכם בשטח. היא כל כך קלה שביום יום לא תזכרו שהיא שם אבל ברגע האמת תשמחו שיש לכם אותה. 

בערכה כזו כל סנטימטר חשוב. לכן, שועשעתי מאוד כשגיליתי שאחד הפריטים בערכה היה תיונים וחלב מיובש. אני מדמיין שני לוחמי קומנדו אבודים בג’ונגל ושורדים הודות לשילוב מנצח של תושייה והומור בריטי. כאשר, בין בניית מחסה לציד נחשים הם עוצרים להפסקת תה בשעה 16:00 בדיוק…

הודות לקומפקטיות של הערכה הזו תוכלו לארוז אותה בתוך הכיס. כך, גם אם תופרדו מהתיק שלכם יהיה לכם ציוד הישרדות בסיסי.

טיפ למטיילים: במצבים שבהם יש סיכוי שתופרדו מהציוד כדאי להעביר את ערכת ההשרדות, המשרוקית, הארנק והדרכון לכיס פנימי. 

יתירות ביכולת להדליק אש וטכניקות להדלקת אש בסביבה רטובה

במהלך רוב זמנו בג’ונגל יוסי לא יכל להדליק אש משתי סיבות. היתה לו רק מצית אחת שנגמרה זמן מועט אחרי הכניסה לג’ונגל. בנוסף, רוב הזמן העצים סביבו היו רטובים.

את הבעייה הראשונה ניתן לפתור בעזרת שימוש בגיבויים. 2-3 מצתים נוספים או מספר מצתי מגנזיום ישקלו גרמים ספורים ויקטינו את התלות במצית בודדת.

הבעייה השנייה מאתגרת יותר. איך אפשר להדליק אש בתנאי רטיבות? זוהי בעייה שנחקרה לעומק וישנם מספר טכניקות שיכולות לעזור לכם. לדוגמה, ביקוע גזע עץ בעזרת הסכין כדי להגיע לחלק היבש במרכזו. או הדלקת המדורה על גבי בסיס מענפים עבים כדי להרחיק את האש מהקרקע הלחה. הדגמה טובה של הטכניקות האלו תוכלו לראות בסרטון הזה.

טיפ למטיילים: החזיקו גיבוי של הפריטים החיונים ותרגלו הדלקת אש בתנאי רטיבות.

סכין לכל אדם בשטח

כאשר החבורה הצטיידה לקראת המסע הם רכשו מצ’טה אחת וסכין. כשהחבורה התפצלה קארל קיבל את הסכין וקווין את המצ’טה. יותר מפעם אחת הצטער יוסי על כך שהמצ’טה לא הייתה ברשותו. פירות אכילים היו על העץ בדיוק מעבר להישג ידו. את ענפי הדקל לצורך הקמת המחסה הוא נאלץ לתלוש בידיו בתהליך איטי ומתיש. אם הייתה ברשותו סכין החיים שלו היו קלים יותר.

טיפ למטיילים: בדומה לציוד להדלקת אש, חיוני שלכל מטייל תהיה סכין.

הגנה מפטריות

פטריות אוהבות לחיות בתנאי חום ולחות. מרקוס היה הראשון שנדבק בפטריות והם הקשו עליו מאוד את ההליכה. יוסי נדבק אחריו והפטרייה בכפות הרגלים שלו הפכה את המסע שלו בג’ונגל מקשה למזעזע.

טיפ למטיילים: הבנה טובה של התנאים שבהם פטריות משגשגות יחד עם הקפדה על היגנייה ואריזה של משחה אנטי פטרייתית יכולה להקל על החיים שלכם. זכרו שהרבה יותר קל למנוע הדבקה מאשר לטפל בה.

לסיכום:

האם אלו כל הלקחים שניתן להפיק מהסיפור? אני מאמין שלא. התמקדתי בנקודות שבלטו בשבילי בזמן קריאת הספר והצפיה בסרט. אשמח לדעת מה הלקחים שאתם הפקתם מהסיפור הזה

נפגש בשבילים
משה

4 תגובות בנושא “מה אפשר ללמוד מ”בחזרה מטואיצ’י”?”

  1. חבל נשמע כמו משהו דיי קריטי לקחת למסע כזה, במיוחד לאורך נהר. הם יכלו להשתמש בו כדי לנסות לכרוך לאסו סביב אבן ולמשוך את עצמם לגדה, או לעגן את הרפסודה כשהיא נתקעה על הסלע, או לחצות גדה אם צריך והמים עמוקים..

    פוסט מאוד מעניין, לקחת סרט כזה ולנתח אותו וללמוד ממנו, בנוסף לסגנון כתיבה מאוד מושך ומסקרן
    תמשיך לכתוב!

  2. היי סמיון תודה על התגובה.

    אם אני זוכר נכון הם לא לקחו חבל.

    זו נקודה חשובה. חבל טוב והכרה של תריסר קשרים יכולה להביא תועלת במגוון מצבים בשטח.
    אני מטייל עם 3 מטר של מיתר צניחה בתיק שלי. המיתר קל משקל, חזק, קומפקטי וזול.

    משה

  3. נהניתי לקרוא גם המאמר הזה שלך ☺
    שמחה שנתקלתי (ממש במקרה) בבלוג שלך. מקווה שתמשיך עם עוד סקרים ומאמרים גם בעתיד הקרוב וגם רחוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.