בניית מחסה בשטח

בחנוכה שנה שעברה ערכתי מסע הישרדות עם גלעד שדה. את המסעות האלו מסכם יפה ציטוט של אחד המשתתפים הקודמים: “גלעד, בדרך כלל אני משלם כדי לישון טוב, לאכול טוב, ולא לסחוב כלום. אצלך שילמתי כדי לא לישון, לא לאכול, ולסחוב הרבה. איכשהו נהניתי מכל זה”.

בערב השני הגענו אל נקודת הלינה. חומת העננים שהיתמרה באופק בישרה על סופה מתקרבת. חילקנו את המזון והקרשים (לא היה הרבה מזה או מזה כך שהתהליך לקח רגעים ספורים) והתפזרנו לבניית מחסה. איום בגשם מעלה פלאים את המרץ לעבודה. אחרי יום ארוך כשאני מותש ורעב התחלתי לסחוב אבנים כדי לבנות את המחסה. כשסיימתי הזדחלתי פנימה. הפער היה מהמם. ביני לבין העולם החיצון היה מעגל אבנים ויריעת ניילון דקה אבל הטמפרטורה בפנים הייתה גבוהה בהרבה.

בלילה, כשהגשם הכה בעוז במחסה התמלאתי תחושת ניצחון. תנאי הסביבה היו קשים אבל עם הידע הנכון וציוד מינימלי שרדתי אותם.

בפוסט הקרוב ארצה להסביר מה הם העקרונות המרכזים בבניית מחסה. אני לא הולך לתת סט הוראות מדויק איך לבנות מחסה. זה מיותר ובעייתי להעביר חומר כזה בטקסט ללא תמונות. החלק המשמעותי הוא להבהיר את העקרונות. במהלך הפוסט אפזר מספר סרטונים שמבהירים נקודות שונות עליהם אני מדבר.

לפני שנתחיל פינת הכסת”ח המשפטי – המידע המתואר כאן הוא על סמך ניסיוני האישי בלבד. אין כאן המלצה לביצוע כל פעולה שהיא. אם נפגעתם כתוצאה מביצוע הדברים המתוארים בפוסט אני מסיר מעלי מראש כל אחריות שהיא.

יש מספר גורמים שצריך להתחשב בהם כשבונים מחסה: רוח, אוויר, מים, ואדמה.

  • אדמה – בלילה האדמה מתקררת במהירות ואם נשכב עליה היא “תגנוב” הרבה מחום הגוף שלנו.
  • אוויר – בגלל הצפיפות הנמוכה שלו האוויר הוא חומר בידוד מעולה. כשאנחנו לובשים סוודר או מתכסים בפוך אנחנו יוצרים סביבנו שכבת אוויר מבודדת שמונעת מחום לברוח. חשוב שהאוויר יישאר באותו מקום. כלומר, רוח זה רע אבל אוויר “עומד” זה טוב.
  • מים – מים גורמים לאבדן חום מהיר. יש מספר דרכים שבהם אפשר להירטב: גשם, זיעה, והדרך המעניינת מכל רטיבות כתוצאה מהתעבות אדי מים. מכירים את זה שאתם יוצאים ממקלחת מפנקת וכל הקירות רטובים? אלו לא מים שניתזו על הקירות אלא אדי מים שהתקררו בחזרה לנוזל. כשאנחנו בתוך מחסה קטן וסגור אדי המים שנפלוט בנשימה יתעבו על קירות המחסה. אם ניגע בקירות נרטב ונאבד חום.
  • רוח – מקררת אותנו.

בהתחשב בגורמים האלו איך אנו בונים מחסה יעיל?

הציוד הנדרש:

  • יריעת ניילון בגודל של 2.5*2.5 מטר (ניתן לקנות בגרושים בחנויות לבחומרי בנייה)
  • מוטות הליכה (אפשר להשתמש בקרשים כתחליף)
  • אבנים מהסביבה
  • ציוד להדלקת אש
  • חומרי בערה

האדמה קרה? נחמם אותה – יהיר ויעיל. הטכניקה שבה נשתמש קרויה מיטת גחלים. חופרים בור בעומק של 10-20 ס”מ במקום שבו אנו הולכים לבנות את המחסה. בתוך הבור מדליקים מדורה. כשהאש הופכת לגחלים מניחים עליהם אבנים בעובי של 2-3 סנטימטר ונותנים להם כעשר דקות להתחמם. אחרי שהאבנים התחממו מכסים אותם ואת הגחלים בשכבת אדמה דקה. האבנים ישמרו את החום למשך כמה שעות והאדמה תהיה חמה למגע. אפשר לווסת את כמות החום שמגיעה אלינו מהגחלים באמצעות הוספה/הסרה של שכבות אדמה מעליהם. אם כמות הגחלים שהייתה לנו הספיקה רק כדי לחמם אבנים ספורות נקבור אותם מתחת לאזור הבטן והראש.

סרטון שמסביר איך להכין  מיטת גחלים
מאמר שמפרט על בניית מיטת גחלים

אם אין לנו את היכולת להכין מיטת גחלים כדאי לישון על התיק. כך נשיג בידוד נוסף מהקרקע.

שימו לב לא להשתמש באבני צור הם מתפוצצות בחום וזה לא רעיון מוצלח לישון עליהם. יש לי חור במעיל מאבן צור שניתזה עלי ואני שמח מאוד שהיא פגעה שם ולא בפנים שלי.

השלב הבא הוא להציב מעגל של אבנים סביב למיטת הגחלים. גודל המעגל צריך להיות כזה שנוכל לשכב בתוכו.

יריעת הפלסטיק שאנו מציבים מעל המחסה חוסמת כניסה של רוח וגשם. את היריעה נגביה בעזרת מוט הליכה או מקל כדי שתהיה כמה עשרות ס”מ מעל הגוף שלנו. כך פתרנו את הרוח הגשם והרטיבות מהתעבות של הלחות.

כשאנו בונים מחסה אנו רוצים שהוא יהיה קטן ככל האפשר. במחסה שלי לא יכולתי לשבת זקוף או לשכב בלי לקפל את הרגלים. ככל שהחלל של המחסה קטן יותר כך הוא יתחמם מהר יותר מהחום שנפלט מהגוף שלנו.

10675560_763736393696351_3336625901805889884_n
המחסה בו ישנתי שימו לב לגודל ולגובה.
  • יריעת הניילון מונעת כניסה של רוח וגשם. המחסה קטן מספיק כדי לאפשר לאוויר העומד להתחמם. אבל גדול מספיק כדי שלא נרטב מהתעבות המים. מיטת הגחלים או השינה על גבי התיק מבודדים אותנו מהאדמה הקרה. כך טיפלנו בכל הגורמים המשמעותיים לשמירה על חום הגוף.

היות והעברתי כאן כמויות מאוד גדולות של מידע אני מאמין שכדאי להציג אותו בדמות תרשים זרימה:

שני נקודות שחשוב לי להדגיש:

  1. בניית מחסה לוקחת זמן תתחילו אותה לפחות שעה וחצי לפני השקיעה.
  2. אם אתם צריכים לבחור בין לבנות מחסה לבין הכנת מיטת גחלים (כי אין לכם מספיק זמן/משאבים) תמיד תבחרו בבניית המחסה.

בסרטון הזה גלעד מדגים מחסה בנוי. שימו לב למה שהוא אומר על גודל המחסה ועל ההתעבות של הלחות.
סרטון שמדגים בניית מחסה עם מיטת גחלים.
לסיכום מאמר על בניית מחסה.

באותו לילה הגשם התחיל לרדת לפני שהספקתי להכין לעצמי מיטת גחלים. “בקטנה -” אמרתי לעצמי “- נדליק מדורה בתוך המחסה. נכין ארוחת ערב, נכין מיטת גחלים, ונלך לישון”. למרבה הפלא מתברר שלהדליק מדורה בתוך חלל זעיר עם תחלופת אוויר אפסית זה לא רעיון טוב. אחרי חצי שעה שבה פתחתי את המחסה כדי לנשום וסגרתי אותו כדי להתחמם החלטתי  לוותר על העניין כיביתי את המדורה קברתי את מעט האבנים שהצלחתי לחמם וניסיתי להירדם. לא ישנתי הרבה באותו לילה…

לסיכום – היה לי לילות נוחים יותר בחיים. ישנתי יותר בנוחות במכוניות נוסעות ובעמדות שמירה. אבל הידיעה שבמצב הישרדות עם מעט ציוד מאולתר אוכל לא רק לשרוד את הלילה אלא גם לתפוס כמה שעות שינה ממלאת אותי בסיפוק.

ניצן צפריר שהשתתף איתי בסדנת השרדות הואיל בטובו לחלוק את החוויה שלו מהלילה במחסה. כיף זה לא היה…

“הלילה שמשה מתאר הוא לילה אולטימטיבי, מחסה קטן קטן, מעט חום ממדורה, ולילה ארוך של שינה טובה. הלילה שאני חויתי מספר מטרים ממנו נראה אחרת לגמרי…

הגעתי לקורס עם ניסיון- זה היה מספר שבועות אחרי שסיימתי את שביל ישראל, אני בכושר מעולה ורגיל לשטח, מה כבר יכול להשתבש?

כבר כשפיזרו אותנו קלטתי שהגשם קרוב, אחרי מספר לילות גשומים ומחורבנים על השביל לומדים שהדבר הכי חשוב בסוף הוא שק”ש יבש… השינה בסדנה היא ללא שק”שים, לא הייתי במצב רגוע ושקול. התמקמתי, הצבתי את שני מקלות ההליכה שלי, קצת עבודת חבלים והקמתי אוהל שבצידו האחד הוא מעט פתוח, כדי לאפשר לעשן מהמדורה לצאת.

(בזמן העבודה הקפדתי שהניילון יהיה על התרמיל והעצים שנתנו לנו לילה, דברים שקריטי שהיו יבשים). קיבלנו שלושה קרשי עץ הקצבה לאדם, אני לקחתי שתיים רגילים ואחד שהיה כל כך עבה ודחוס שאפשר לספור אותו כשני קרשים… כמובן שהוא היה כל כך מסיבי שלא הצלחתי לעשות לו כלום עם הסכין הקטנה שלי, אז הוא ננטש בגשם. בתוך האוהל סיירים שלי הלילה התחיל לזחול, עבודת ביקוע סזיפית של הקרשים לכפיסי עץ קטנים, על מנת להדליק את התנור נוודים שלי (פחית מחוררת שעשינו ממנה תנור מוקדם יותר).

ניסיון ראשון להדליק את האש מצליח, אני מתחיל לבשל. ברקע הגשם מכה על האוהל, האש בתנור מתחזקת מדי לטעמי, אני מנסה לטפטף עליה קצת מים כדי להרגיע אותה ולוחץ על הבקבוק טיפה חזק מדי, האש נכבת. עוד עבודה לביקוע עצים, ניסיונות כושלים אחד אחרי השני להדליק את האש, כל ניסיון עולה לי במעט עץ ושעות של התעסקות ביצירת כמות גדולה מספיק של זרדים, ניסיון כושל אחרי ניסיון כושל בזמן שאני והאוהל מתמלאים בעשן.

לבסוף מותש וחנוק אני מצליח להדליק את התנור, אוכל מעט ומניח את סיר האוכל בצד לבוקר. תשוש אני מסדר את הרגליים בתוך מעיל רוח ושוכב על התרמיל כשהתנור ממוקם מול החזה שלי. החום שלו ממלא את המחסה ואני מנסה להרדם. בעיניים שורפות וריאות חנוקות, השינה יורדת עליי. אחרי שעתיים אני קם, התנור נכבה, אני רועד בלי שליטה, קור מטורף כמו שרק המדבר יודע לתת, לא נעים.

image00
ניצן, מתאושש אחרי לילה קשה במחסה

אני מתחמם מהניסיונות להדליק את התנור מחדש, נושם עוד קצת עשן ורואה את הזריחה עולה בין העננים בין ניסיון לניסיון. אני אוכל ארוחת בוקר ומסדר את הציוד בחזרה בתרמיל. לאורך כל היום אני סובל מעיניים שורפות. אפשר להגיד הרבה על לילות גרועים במדבר, אבל בסופו של דבר, אנחנו לומדים מהם.

ניצן, מטייל קטן ומפעיל הבלוג היותר קטן תיעוד טיולים

תודה לגלעד ולניצן על העזרה והפידבק בכתיבת הפוסט

נפגש בשבילים
משה

4 תגובות בנושא “בניית מחסה בשטח”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.