בשבח השתיקה או דיונים בראי המדע

למה ביבי אשם בהכל?

כשהייתי במילואים הוטרדתי מהדוגמטיות בשיחות שהתנהלו סביבי. “ביבי אשם בהכל” “צריך לתקוף בעזה” “אסור לתקוף בעזה” ועוד.

לצערי, הסגנון הזה לא מוגבל רק למילואים ואני חווה את השיח הזה שוב ושוב בכל מקום.

למה אני חושב שהסגנון הזה בעייתי?

אני מאמין שהעולם הוא מקום מורכב ושנדירים מאוד המקרים בהם אפשר לטעון טענות כה נחרצות וכה כלליות. כשהשיח מתנהל באופן הזה אנו מגיעים לדיונים דיכוטומיים. ביבי טוב או ביבי רע. סוציאליזם או קפיטליזם. דיאטה מסוג X או מסוג Y. ניהול שיח פחות דיכוטומי יאפשר לנו למצוא את שביל הזהב ולנהל, כך אני מקווה, דיונים נעימים יותר ואולי אפילו פוריים יותר.

אני חושב שהשיח ישתפר פלאים אם יתווספו אליו שלושה מרכיבים אותם ניתן לשאול מהעולם המדעי:

  1. מיקוד
  2. מקור
  3. תחזית

מיקוד

כשאתם אומרים שביבי רע למה הכוונה רע? האם הוא רע לכלכלה? לפי איזה מדד? האם הוא רע לביטחון? האם הוא פוגע ביחסים הבינלאומיים שלנו?

כשהשיחה מתנהלת סביב טענה כללית אין שום דרך להתייחס עליה. נוכל לנהל שיחה של חצי שעה רק כדי לגלות בסוף שלא דיברנו על אותם תחומים.

נסו למקד את הטענה שלכם לטענה אחת ממוקדת ואם אפשר ברת מדידה.

מקור

בוא נניח שהשיחה מוקדה ואתם באים עם טענה ספציפית

“חיסונים גורמים לאוטיזם” כדי לקדם את הדיון יועיל אם תציגו את המקור לטענה שלכם. זה לא חייב להיות ברמה של לצטט מאמרים אבל לפחות לציין “לדעתי חיסונים גורמים לאוטיזם כי הבן של שכן שלי חוסן ואז אבחנו אותו כאוטיסט”. זה לא מקור מוצלח במיוחד אבל זה טוב יותר מטיעונים בסגנון “כולם יודעים ש…” שגורמים ללחץ הדם שלי לעלות.

אגב, אין שום קשר בין חיסונים לאוטיזם. להרחבה אתם מוזמנים לבקר באתר של עמותת מדעת.

תחזית

בספרו “השערות והפרכות” פילוסוף המדע קרל פופר תוהה כיצד ניתן להבדיל בין תאוריה מדעית לכזו שאינה מדעית. לאחר מספר הצעות שאותם הוא פוסל פופר טוען שמה שהופך תאוריה למדעית זה העובדה שהיא מציעה תחזיות שאם הם לא מתקיימות התאוריה מוכחת כשגויה.

לדוגמה:


היופי בבניית תחזיות הוא שכך ניתן לבחון את הדעות שלנו אל מול המציאות. לא נעים לגלות שטעינו אבל לדעתי זה תהליך בריא לאגו.

האם אני מאמין שאנשים אי פעם ינהלו שיחות בצורה הזו? כמובן שלא, הפוסט הזה הוא תיאור אוטופי של ניהול שיחות רציונליות ומבוססות ולא תחזית על השיח הציבורי.

לאו דזה בשבח הטיפשות

אם איני מאמין שאנשים יאמצו אי פעם צורת שיחה שכזו מה אני יכול לעשות כדי להפוך את הצד שלי בשיחה למבוסס יותר?

בספר ה”דאו דה ג’ינג” כותב לאו דזה “אם ברצונך להגיע להישגים עליך למקד את כל חוכמתך, ידענותך, ומרצך בנקודה אחת ובכל שאר התחומים להישאר טיפש”.

אני מנסה לאמץ לעצמי את הגישה הזו. עם השנים למדתי כמה מעט אני יודע. אני מבין מעט בביולוגיה, יודע קצת על טיולים ועוד קצת על שוק ההון. בכל שאר התחומים אני בור.

יש סביבי דיון סוער על חוק הלאום? אני מצהיר שאני לא מבין מספיק בנושא ונותן לשיחה להמשיך בלעדי. יש משהו משחרר מאוד בגישה הזו. אני נמנע מלהשתתף ברוב השיחות אלא אם כן הם נוגעות בתחומים בהם אני מבין. אם הדיון גולש אל מחוזות הידע שלי אני שמח להשתתף בו. עד אז אני שותק.

המלצת קריאה

העיר האבודה Z.

פרסי פוסט, חוקר ארצות עתיר ניסיון, יוצא בשנת 1925 אל הג’ונגל בדרום אמריקה עם בנו, ג’ק פוסט ואדם נוסף. מטרתם הייתה למצוא את העיר האבודה Z. שהייתה, כך האמין פוסט, שריד של תרבות קדומה שהתקיימה שם.

כשהעמיקו אל תוך הג’ונגל נותק המגע אתם. האם נפלו קורבן למחלה טרופית? נפגעו מבעלי חיים? ואולי נרצחו בידי אינדיאנים עוינים? האם הג’ונגל העוין והדל במזון יכול בכלל לקיים אוכלוסייה גדולה מספיק כדי לייסד ערים?

נפגש בשבילי החיים
משה

2 תגובות בנושא “בשבח השתיקה או דיונים בראי המדע”

  1. “יש סביבי דיון סוער על חוק הלאום? אני מצהיר שאני לא מבין מספיק בנושא ונותן לשיחה להמשיך בלעדי”
    שמע אם אתה מכניס למשוואה רצון לאינטראקציה חברתית אז בעצם כל אחד והבנתו היחסית בנושא תיהיה מספיקה.

    1. היי ברוך.

      הייתי רוצה להאמין שניתן להנות מאינטראקצייה חברתית בלי לדבר בביטחון על נושאים שאיני מבין בהם. אבל, אין לי ספק שלבחירה לשתוק יש עלויות חברתיות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.