הכנת עדשים בשטח – איך משרים ומנביטים?

קיבלתי לאחרונה שאלה מLenny בנוגע להכנת קטניות בשטח:

“היי, אני מתארגנת לטיול רגלי עם כמה חברים ועלה לנו הרעיון המהפכני של לנסות להנביט עדשים או שעועית מש בזמן ההליכה. אחר כך התחלנו לשבור את הראש איך עושים את זה. האמנתי שאם מישהו בעולם יודע איך- זה אתה אז מה דעתך? יש לך רעיונות איך אפשר להנביט בצורה נוחה ולא מלכלכת מדי קטניות בזמן טיול?”

עניתי מה שעניתי והבנתי שהסוגיה מורכבת ומצדיקה פוסט שעומד בפני עצמו. שימו לב שאני מתייחס בפוסט בעיקר לעדשים ירוקות. זוהי קטניה שקל להכין והיא מכילה כמויות גדולות של חלבונים. אני ממליץ להתחיל אתה ואחרי שצברתם ניסיון להתקדם לקטניות “מאתגרות” יותר כדוגמת שעועית לבנה. העקרונות שאציג בפוסט הזה תקפים לכל קטניה אתה תעבדו.

קצת רקע

קטניה כמו כל צמח ניצבת בפני הדילמה הקיומית. מתי כדאי לנבוט? מתי התנאים בסביבה טובים מספיק?

בויקפדיה נאמר ש:

הזרע הבשל אינו נובט במצבו היבש, שכן אז הוא שרוי במצב מנוחה המתאפיינת בפעילות מטבולית נמוכה. כאשר תנאי הלחות, הטמפרטורה, האוורור והאור מתאימים, הזרעים מתחילים לספוג מים ולתפוח, כלומר: בשביל שזרע ינבט הוא זקוק לכמות גדולה של מים לתאורה מתאימה ולאוורור.

איך אנחנו מספקים את התנאים האלו בשטח?

  1. שמים את העדשים בבקבוק עם כמות גדולה של מים למשך 12-24 שעות – התהליך הזה מכונה השרייה.
  2. אחרי שהעדשים הושרו אפשר להתקדם אל ההנבטה שדורשת להשאיר את העדשים בסביבה לחה ולתת להם “לנשום”. לדעתי ההנבטה היא לא קריטית בשטח אבל אם רוצים לעשות את זה אפשר לבחור באחת מהאופציות הבאות:
    1. לקחת את הפקק ולחורר אותו כדי לאפשר חילופי אוויר
    2. להחליף את הפקק בבד נושם (בנדנה לדוג’) ולהדק אותו עם גומייה.
    3. להשאיר את העדשים באותו בקבוק לשפוך את מרבית המים בהם הם הושרו (נגיד 95% מהמים) לסגור שוב את הפקק. ואחת לכמה שעות לפתוח את הפקק לדקה שתיים בשביל אוורור.אני מעדיף את האופציה של הבקבוק הסגור כי כך פחות סביר שמשהו יתפרק והתיק שלי יתמלא בעדשים ומים. כאמור, מניסיוני שלב ההנבטה אינו קריטי ואפשר להעביר את העדשים ישירות מההשריה אל הבישול.

למה לטרוח? למה לא לבשל את העדשים ישירות?

המשך הציטוט מויקפדיה קובע ש:

במקביל, גוברים בהדרגה כל התהליכים המטבוליים. חומרי התשמורת של הזרע מתפרקים, ומאבני הבניין שלהם הולכים ונבנים חומרי המבנה של הנבט

  1. כלומר, בזכות התגובות ההשריה וההנבטה המזון שמאוחסן בזרע הופך לקל יותר לעיכול. בזכות העובדה הזו אנו צריכים להשקיע פחות אנרגיה כדי להשיג את אותה כמות של קלוריות.
  2. התהליך מקצר מאוד את זמן הבישול. זה מוביל לחיסכון בדלק ולמטיילים פחות מורעבים…
  3. התהליך מקטין את אחת מתופעות הלוואי המצערות של קטניות – גזים. כדי להתמודד עם הגזים מומלץ להשתמש בתבלינים סופחי גזים. זרעי שומר, קימל כמון, או שורש זנגוויל טרי.

כמה נקודות שחשוב לקחת בחשבון

  1. השרייה מהירה יותר עם מים חמים אבל לא רותחים
  2. סוג הקטניות אתו עובדים משפיע על הצלחת התהליך. אני ממליץ להתחיל עם עדשים ירוקות שמאוד ידידותיות למשתמש ולשמור את הקטניות המורכבות יותר, כמו שעועית לבנה, להמשך.
  3. לסחוב בקבוק מלא מים יעלה את משקל הציוד. לכן לדעתי הגישה האידיאלית תהיה להשרות את העדשים ללילה.
  4. אם בחרתם ללכת על השרייה בלילה אפשר לשמור על החום של המים אם שמים את הבקבוק בעומק התיק או בתוך השק”ש (ואז קיבלתם גם בקבוק חם ללילה).
  5. כשמשרים עדשים הם סופגות כמויות גדולות של מים ומכפילות את נפחם. התחשבו בזה כאשר אתם מוסיפים אותם לבקבוק. תעיפו מבט כל כמה שעות וודאו שהעדשים לא ספגו את כל המים בבקבוק.

באיזה בקבוק כדאי להשתמש?

השיקול העיקרי בבחירת הבקבוק איתו נעבוד הוא כמה קל יהיה להכניס ולהוציא ממנו עדשים. יש כמה אופציות רלוונטיות:

  1. בקבוק נסטי בעל פתח רחב – זוהי הטכניקה אתה אני עובד בשטח. קל למצוא בקבוקים מתאימים במיכלי מחזור.
  2. בקבוק פלסטיק כזה:
  3. קופסה מתברגת של חמאת בוטנים. טרם ניסיתי אבל אמור לעבוד. החיסרון הוא שבקופסה כזו אפשר להשרות כמות קטנה של עדשים.
  4. בקבוק מתכת. יותר כבד אבל עמיד מאוד בתנאי שטח.

    מקור בנוסף התמונה הראשית נלקחה מכאן
מה עושים עם העדשים אחרי ההשריה?

מה שרוצים. מרק, מג’דרה, סלטים.

 

תודה לLenny על השאלה. כתמיד אם יש לכם משהו שתמיד רציתם לדעת על עולם התרמילאות. סוגיית שטח שמטרידה אתכם או התייעצות בנוגע לציוד אשמח לעזור. צרו איתי קשר דרך דף הפייסבוק או המייל.

נפגש בשבילים
משה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.