ללכת רחוק או למה אנשים שונאים לטייל

“הולכת רחוק” (“Wild”) מביא את סיפורה האמיתי של צעירה אמריקאית שיצאה למסע מפרך בן למעלה מאלף מייל לאורך שביל רכס הפסיפיק במערב ארצות הברית… בשנת 2012 פרסמה שריל סטרייד את רב המכר האוטוביוגרפי שלה “Wild: From Lost to Found on the Pacific Crest Trail”, שגולל את המסע הארוך של גילוי עצמי אליו יצאה 17 שנים קודם לכן, במסלול המוליך מגבול מכסיקו לקנדה. חייה היו אז חורבן מוחלט: אמה נפטרה ממחלת הסרטן, היא התגרשה מבעלה, והיתה מכורה לסקס והרואין. כך היא מצאה עצמה לגמרי לבדה, עם תרמיל עמוס, צועדת בשביל המפרך והמסוכן.” שמוליק דובדבני Ynet

לפני שיוצאים לטרק ארוך

באחת הסצנות המוקדמות בסרט שריל באה לבשל ארוחת ערב ומגלה שהיא הביאה את הדלק הלא נכון לבנזיניה שלה. את הימים הבאים היא מעבירה בארוחות קרות.

למה אנשים שונאים לטייל

זוכרים את הבחור מהטיול בבית ספר שנשרך מאחורה וקילל את הרגע שהצטרף לטיול? זוכרים את הבחורה שהגיעה לטיול וגילתה שהשק שינה שלא לא מספיק חם? מה עם המטיילים שהתברברו בשטח כי קראו מפה לא נכון?

המקרים האלו מייצגים את שלושת התחומים שמשפיעים על איכות הטיול: כושר, ציוד וידע. ברגע שרמת הטיול תואמת לרמת המטייל בתחומים האלו הכל טוב. אבל, ברגע שהמטייל לקח טיול מעבר לרמה שלו הוא יתקל בקשיים.

זו לדעתי הסיבה שהרבה אנשים שונאים לטייל. הם בחרו מסלול “שגדול עליהם” בכמה מידות. אני מדבר מניסיון אישי. אני נווט גרוע ובמסלולים שלא מסומנים היטב אני מתברבר בטירוף מה שמכניס אותי למעגל אכזרי של ביקורת עצמית. לא כיף להיות בראש שלי ברגעים האלו 🙁

אני חושב שטרקים ארוכים הם חוויה מדהימה אבל הם יכולים להיות מאתגרים. כשיצאתי לשביל ישראל הכושר שלי היה בקאנטים, הציוד בינוני והידע בתרמילאות אפסי. שביל ישראל היה חוויה מדהימה אבל השבועות הראשונים היו קשים.

אם אתם רוצים נחיתה רכה שווה לעשות כמה שבועות של טיולים קצרים לפני הטיול הגדול. רצוי לעשות אותם עם מטייל ותיק שיסביר לכם מה הציוד הנכון ואיך לעבוד אתו. מה שייקח לכם שבועות ללמוד על בשרכם תוכלו ללמוד בשבוע של הליכה עם מטיילים מנוסים.

מה שתלמדו בטיולים הקצרים האלו יקל על החיים שלכם. אסטרטגיה כזו הייתה מפחיתה הרבה מהעניין בסרט אבל הופכת את החיים של שריל לקלים בהרבה 🙂

במילים אחרות טיולי יום > שביל הגולן > שביל ישראל. עדיף לשפר את הכושר המיומנויות והידע שלכם בסביבה שהיא יותר סלחנית מטרק ארוך.

דם יזע ודמעות

דו שיח בשביל:

הטרמפ שמעלה אותה: חשבת פעם לעזוב את השביל?
שריל: רק פעם בשתי דקות. הכל כואב כל הזמן.

מטיילים ותיקים לא תמיד זוכרים את זה. אבל כשמתחילים לטייל והכושר גרוע והתיק שוקל טון השביל יכול להיות קשה מאוד פיזית ונפשית.

מסע חניכה

אחד מהרגעים האהובים עלי קורה כששריל פוגשת מטייל ותיק שעובר אתה על ערמת הציוד המפלצתית שלה ועל כל פריט שואל אותה:

את צריכה את זה או לא?

יצא לי לעשות את זה לכמה אנשים. בעיניי זה חלק ממסע החניכה ממטייל מתחיל למטייל בוגר. מה באמת אני צריך ומה בעיקר מכביד עלי. יש משהו רוחני בשלב הזה של להחליט מה אני באמת צריך. להבין כמה קטנים הצרכים שלי.

את צריכה דוארדורנט?
לא אני גם ככה מסריחה כל הזמן.

אחת הטכניקות להפחתת משקל שרואים בסרט היא לשרוף מהספר את העמודים שסיימת לקרוא. אני מבין מאיפה הגישה הזו הגיעה אבל כחובב ספרים קשה לי לראות את זה. אני מעדיף לתת את הספר למטיילים אחרים. אם ארזתם כמו שצריך והכושר שלכם סביר המשקל של עוד כמה דפים לא אמור להפריע לכם.

האם זה מועיל לי?

באחד הימים שריל הולכת בשביל וחושבת בקול למה היא מתגעגעת:

“אני מתגעגעת למקלחת ולאוכל ולאסלה נורמלית, ולחברים”

בעיני זה תרגול מעניין. לעשות הפסקה מהשגרה היומיומית כדי לראות מה באמת חשוב בחיים ומה סתם גוזל זמן ואנרגיה. קאל ניופרט ממליץ לעשות את זה עם השירותים הדיגיטלים שלנו (פייסבוק, חדשות, סרטים, וכו’) וכך לראות מה מהם תורם לנו ומה סתם גוזל זמן ואנרגיה.

באותו הקשר יש לי חברים שכל חודש עושים אתגר חודשי שבו הם מורידים או מוסיפים פעילות ספציפית לחיים שלהם לדוגמה חודש בלי קפה או חודש עם מדיטציה כל בוקר.

מטיילת או הומלסית

באחד הימים שריל עוצרת טרמפים לצד הדרך כדי להגיע לעיר הסמוכה. אחד הרכבים שעוצר שייך לכתב שמחליט לראיין אותה על החיים שלה כהומלסית.

היא “אני לא חסרת בית אני מטיילת”
הוא “אז איפה את גרה”
היא “כרגע אני לא גרה בשום מקום. אני מטיילת.”
הוא “כמו שאמרתי חסרת בית”.

זה קטע מרתק כי בעוד שהמטייל חסר בית מבחינה טכנית הוא עושה את זה מבחירה ולכן הביטוי מטייל או נווד הרבה יותר מתאים לו מחסר בית. אחת התנועות שמעניינות אותי בשנים האחרונות היא של הנוודים הדיגיטלים שהם אומנם חסרי בית אבל יש להם עבודה.

בהקשר הזה אחת הדמויות הספרותיות האהובות עלי היא ג’ק ריצר, שוטר צבאי לשעבר שמסתובב באמריקה כנווד ופותר תעלומות. תמיד אהבתי את החירות שלו היכולת לעבור הלאה ממקום למקום בלי שום קשרים ומחויבויות.

נפגש בשבילי החיים
משה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.