על מילואים וטיולים

ביליתי עכשיו שבוע במילואים וזו הזדמנות טובה לדבר על קווי הדמיון בין טיולים למילואים. יש לציין שפוסט דומה פורסם בעבר בבלוג ונמחק כשהחלפתי שירות אחסון. אם הפוסט נראה לכם מוכר זו כנראה הסיבה.

בעיני ישנם שני קווי דמיון מרכזים בין טיולים למילואים:

  1. בשניהם הקצב איטי ביחס לחיי היום יום
  2. הגישה איתה מגיעים קריטית להנאה

קצב איטי

הצבא פועל בקצב שלו. לפני שהתגייסתי לצה”ל אבא שלי אמר:

בצבא יגידו לך להגיע תוך 60 שניות למקום ואז תמתין שם במשך שעה

מתברר שלא הרבה השתנה ב40 שנה האחרונות וצה”ל עדיין פועל בקצב איטי להפליא. אירועים שאמורים להתחיל ב09:00 בבוקר מתחילים ב11:00. אפשר להמתין ימים לפקיד הרלוונטי כדי שיחתום על הטופס המתאים או לרכב שאמור להעביר אותך מבסיס א’ לבסיס ב’.

יש הרבה דמיון בין הקצב האיטי של הצבא לצורה בה אני מטייל. שפע של זמן פנוי ושום לחץ להגיע לשום מקום. אני מכיר אנשים שמגיעים לטיולים עם רשימת דברים לראות וחוויות להספיק. בעיניי, זו גישה שגויה. אם המטרה שלי היתה לסמן וי על רשימת משימות הייתי נשאר בעבודה. טיולים זה זמן להאט את הקצב לא להגביר אותו.

גישה

אפשר להגיע למילואים ולהתעצבן על הפקודות הטיפשיות, האוכל הבינוני והתזמון הגרוע. מצד שני אפשר להתמקד בדברים המהנים. שפע של זמן פנוי, משכורת סבירה, זמן לפגוש חברים ועוד.

אותו קונספט קורה בטיולים. הרבה פעמים ראיתי אנשים שטיילו במקביל אלי וסבלו מהחום מהציוד הכבד, ובאופן כללי מההליכה. במקביל, אני נהניתי מזמן האיכות עם החברים מהשלווה ומהנוף.

כמובן שהיה לי חם והלכתי הרבה אבל ציפיתי שזה יהיה כך. האופן שבו הגישה שלנו משפיעה על החוויה מזכיר לי משפט בודהיסטי נפלא שאומר:

סבל הוא הפער בין הציפיות שלנו למציאות

המשפט הזה מדוייק. תמיד מפליא אותי כמה תחושת האושר והסבל שלי תלויים בגישה שלי ולא במה שבאמת מתרחש סביבי בעולם. מה שקובע האם אהיה מאושר או אומלל במילואים זה לא המציאות בפועל אלא הציפיות שלי בנוגע למציאות.

הצירוף של גישה מתאימה והנאה עמוקה מהקצב הנינוח של הצבא גורמים לי לראות את המילואים בתור חופשה בתשלום. אמת, אני צריך ללבוש מדים, לעלות למשמרות, לראות שוב את הרס”ר האדיוט ולהאזין לקצינים בכירים מבלבלים בשכל. אבל, בתמורה אני נהנה משפע של זמן פנוי והזדמנות לנוח ולמלא מצברים.

מה לארוז למילואים ומה כדאי להשאיר בבית?

לטובת אלו מכם שיוצאים למילואים בזמן הקרוב או מתכננים חופשה אשתף מספר פריטי ציוד ששדרגו לי את המילואים במקביל לשני פריטים שבחרתי שלא לארוז.

דברים שאני שמח שלקחתי למילואים

  • ספרים – במהלך המילואים הספקתי לקרוא את “ההיסטוריה של המחר” מאת יובל נוח הררי. לסיים את “השימפנזה השלישי” מאת ג’ארד דיימונד, ולקרוא חלק מהספר “שגיאות גאוניות” מאת מריו ליביו. שני הספרים הראשונים היו מאכזבים. “שגיאות גאוניות” נחמד.
  • ספרי שמע שירים ופודקאסטים – לא תמיד יש לי את היכולת או החשק לקרוא. במצבים כאלו כרטיס זיכרון גדוש בכל טוב מאפשר לי ללמוד ולהעביר את הזמן בהנאה.
  • מחברת – הרוגע והשקט במילואים הם זמן נפלא להרהר ולכתוב.
  • סדין – פריט שלא תופס כמעט מקום ומשקל ועוזר מאוד ליצור תחושה ביתית.
  • ערכת ההפתעות שלי
    בערכה יש כוסס ציפורניים, סכין, פינצטה, פנס, מגבונים, מלח + פלפל, מצת, חבל, חוט תפירה + מחט ואיזולרבנד על עיפרון.

    הציוד בערכה נארז בשקית הבד השחורה. לא השתמשתי ברובו אבל אלו פריטים שכדאי להחזיק בהישג יד.

  • מגבת קומפקטית וערכת הרחצה שלי. באחד הימים הלכתי עם חבר למקלחת. הוא לקח איתו תיק רחצה מסיבי ומגבת והופתע לגלות שאני מגיע בידים ריקות. כשהוא שאל אותי איפה הציוד שלי נהניתי מאוד להראות לו שיש עלי את כל מה שאני צריך. בכיס אחד של מכנסי הב’ ארזתי את ערכת הרחצה ובכיס השני את המגבת.

דברים שאני שמח שלא לקחתי למילואים

בניגוד להרבה מהמילואימנקים בחרתי שלא להביא איתי סמארטפון ומחשב.

באחד הימים ישבתי וכתבתי במחברת שלי פוסטים לבלוג. הקצינה שלי שעברה במקום ראתה אותי משתמש בטכנולוגיה הארכאית של עט ונייר מה שהוביל לדו שיח הבא:

קצינה: שכחת להביא מחשב? איזה טעות של צעירים.
אני: בחרתי שלא להביא מחשב. זו הייתה החלטה מודעת.

הדו שיח הזה יכול להסביר למה אני לא להיט גדול במסיבות. אבל, בנימה יותר רצינית, לדעתי זוהי נקודה חשובה. ישנה תפיסה רווחת שחיבור קבוע לאינטרנט הוא מרכיב הכרחי לחיים תקינים במאה ה21. אני מנגד נוטה להאמין שחיים תקינים הם כאלו בהם אני מסוגל להתנתק מהאינטרנט לשבוע בלי להיכנס לקריז.

נאמן לתפיסה הזו לא לקחתי איתי סמארטפון ומחשב למילואים. אחרי הכל, למה להרוס חופשה טובה עם חיבור בלתי פוסק לעולם החיצון?

המלצות קריאה

מי שמעוניין להאט את קצב החיים שלו להפוך אותם למשהו יותר דמוי טיול – או מילואים – יוכל למצוא עניין בבלוג סלואו ובספר “בשבח האיטיות”.

אם אתם תוהים איך אפשר להסתדר במאה ה21 ללא סמארטפון אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שכתבתי בנושא.

בנוסף יכול להיות שתמצאו עניין באסטרטגייה שלי להתנהלות שפוייה במרחב הדיגיטלי.

נפגש בשבילי החיים
משה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.