רכיבה על סוסים, סנפילנג מחומות העיר העתיקה ושירי רחל ונעמי שמר

אחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי הגיע הזמן לפוסט גדוש במיוחד. סיור היסטורי בתל אביב, שירי רחל ונעמי שמר, רכיבה על סוסים, סנפלינג ושלטים מטופשים.

סיור בתל אביב

לפני מספר חודשים השתתפתי ביום הולדת משפחתי בתל אביב. לשמחתי, היום הולדת הזה היה ייחודי ובמקום ישיבה משמימה בבית ועוגות עתירות סוכר יצאנו לסיבוב היסטורי בתל אביב עם יוסי גולדברג כמדריך. הסיור היה נפלא ובמהלכו שמעתי לראשונה את הסיפור המרתק של המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו

ב-22 בספטמבר 1866 הגיעה לארץ קבוצה של 157 איכרים, נגרים ובעלי מלאכה שונים ממיין שבארצות הברית. בראש הקבוצה עמד כומר בשם ג’ורג’ אדמס ששכנע את בני קהילתו כי התיישבותם בארץ תכשיר את הקרקע לשיבת היהודים לארץ ישראל וכך תגרום לביאתו השנייה של ישו.

העולים נתקלו במחלות, מזג אוויר קשה ויחס עוין מצד השלטון העות’מאני. כל אלו גרמו למוות של רבים מחברי הקהילה ולרוב החברים שנותרו לשוב חסרי כל לארצות הברית.

בתי המושבה שנותרו שוממים נרכשו בידי הטמפלרים הגרמנים מה שהעניק למושבה את שמה הנוכחי “המושבה האמריקאית-גרמנית”. הטמפלרים היו חברים בתנועה דתית שנוסדה בדרום גרמניה באמצע המאה ה19 והאמינו ש “קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים ועבודה קשה בארץ הקודש… במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה החלו חברים מן הקהילות הטמפלריות בארץ ישראל לעסוק בפעילות פוליטית נאצית ואף הצטרפו למפלגה הנאצית. כמו כן התגייסו חלק מבני הקהילה הטמפלרית לוורמאכט (הצבא הנאצי). עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט הבריטי את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי אויב, במחנות מעצר… משם גירשו הבריטים את מרביתם לאוסטרליה. תמורת שחרור חלק מהם הוחזרו לארץ יהודים בעלי אזרחות ארץ ישראלית ששהו במחנות ריכוז באירופה” הציטוט נלקח מויקיפדיה

תמונות היסטוריות ושירי רחל ונעמי שמר

במהלך הסיור זכיתי להכיר את פדרו שמנהל את בית עמנואל, אחד מהמבנים הבודדים ששרדו מהמושבה האמריקאית-גרמנית. המקום משמש כיום כמרכזה של קהילת היהודים המשיחים בארץ. פדרו הציג בפנינו אוסף נדיר של תצלומים מהמאה ה19 ותחילת המאה ה20. התצלומים האלו נמצאו בעליית הגג של המיסיון הבריטי בסנת אולבנס שבאנגליה. הם צולמו בידי אנשים רבים בין השנים 1880-1903

התמונות היו מדהימות ואני רוצה להציג כאן שתיים מהתמונות שגרמו לי לחשוב על שירי רחל ונעמי שמר.

הכנרת

התמונה באדיבות אוסף בית עמנואל, יפו – ארכיון התמונות יד יצחק בן-צבי

התמונה הזו הזכירה לי את השיר כינרת של רחל

“שם הרי גולן, הושט היד וגע בם!
בדממה בוטחת מצווים: עצור.
בבדידות קורנת נם חרמון הסבא
וצינה נושבת מפסגת הצחור.

שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת
סתור שיער הדקל כתינוק שובב,
שגלש למטה ובמי כינרת
ובמי כינרת משכשך רגליו.”

הירדן

התמונה הבאה שתפסה את תשומת ליבי הייתה של נחל הירדן בואכה ים המלח

התמונה באדיבות אוסף בית עמנואל, יפו – ארכיון התמונות יד יצחק בן-צבי

זה גרם לי לחשוב על השיר “הכל פתוח” של נעמי שמר.

“ראיתי ת’כנרת זוהרת בטורקיז
וגל סגול כהה הריע והתיז,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים.

ראיתי את הסכר פתוח לרווחה
וכל שפעת המים נוהרת בשמחה,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים.”

הסכר עליו מדברת נעמי שמר הוא סכר דגניה שנפתח בחורף 1992 כדי למנוע הצפות של הישובים הסמוכים לכינרת. ב2013 הסכר נפתח בשנית. קיימות תוכניות לפתוח אותו שוב כדי לשקם את הירדן. כולי תקווה שהתוכניות האלו יצליחו ונזכה לראות מראות נפלאים כמו בתמונה ההיסטורית הזו.

ניווטים ושירים

אם כבר ערבבנו שירים וטיולים האזנתי לאחרונה לשיר הנפלא “את חרותי“.

אני מאמין שהביטוי “שמרתי לי אותך כמו כוכב בסער” מתכוון לשימוש בכוכבים כאמצעי ניווט. במקרה הזה החירות של המשורר הייתה כוכב הצפון על פיו הוא ניווט את חייו. אבל, אף פעם לא הייתי חזק במיוחד בלהבין למה התכוון המשורר 🙂

סוסים, סנפילנג ושלטים מטופשים

לכבוד יום הנישואים יצאתי עם הג’ינגית לרכיבה על סוסים בחוות נחל אלכסנדר. הרכיבה הייתה מגניבה. אבל אני עדיין צריך להשתפר בחלק של לגרום לסוס לזוז מתי שאני רוצה ולא להפך. בנוסף אני מעוניין לשפר את הצורה שבה אני עומד על האוכף כדי להצליח להגן המפשעה שלי…

אחד הדברים המעניינים ברכיבה הייתה השיחה עם המדריך, איתן. מסתבר שבזמנו הפנוי הוא עסוק בשחזור אומנויות לחימה ימי בנימיות וירי בחץ וקשת מסוסים דוהרים. אחלה תחביבים…

סנפלינג מחומות העיר העתיקה בירושלים

בחול המועד סוכות אני והג’ינגי’ת יצאנו לטייל בטיילת החומות בירושלים. הטיול הסתיים בסנפלינג מחומות העיר העתיקה. אני חושד שהסנפלינג לא פתוח כל השנה וזו הייתה אטרקציה חד פעמית לכבוד סוכות כדאי לברר.

בטיול משפחתי נוסף ביקרנו בסטף. זה היה יום יפה, השמש זרחה, ליקטתי זיתים ונהנתי מהחיים עד שהגעתי למעיין הסטף וראיתי את השלט הזה:

השלטים האלו תמיד מעצבנים אותי. אני מרגיש שזה חלק מתהליך הכסת”ח שייבאנו מארצות הברית. הפחד הנורא שמישהו יפצע ויתבע את המדינה. הפתרון המטופש הוא לאסור לחלוטין את הכניסה למים לכולם.

עיצבתי שלט אלטרנטיבי שיוצא מתוך נקודת הנחה שאנו בני אדם בוגרים בעלי יכולת לקבל החלטות בכוחות עצמנו

“הכניסה למים על אחריותכם. אם תתנהגו כמו מטומטמים ותפצעו זו בעיה שלכם. המדינה היא לא הביביסיטר שלכם.”

נאמן לתפיסה שלי שהשלט מטופש לחלוטין נכנסתי למים מלווה בקריאות מצד הסובבים “אסור! מה אתה עושה?”. אחרי טבילה מהנה אחד הנוכחים שאל אותי:

לא מפריע לך שהמים מלוכלכים?

זה ממש העציב אותי. המים לא היו מלוכלכים הם היו ירוקים וזה סימן חיובי. אני תוהה מתי איבדנו את המגע עם הטבע? מתי המים הצלולים מכלור של בריכות השחייה הפכו לאבן הבוחן לאיך מים אמורים להיראות? כמטייל אם אגיע למקור מים ואראה שהוא צלול לחלוטין ואין בו אצות, דגים ובעלי חיים אהיה מודאג. מים בטבע תמיד מכילים חיים.

עד כאן להיום

נפגש בשבילי החיים
משה

לקריאה נוספת:

  • הערך בויקיפדיה על המושבה. ממליץ לקרוא גם את הערך באנגלית הוא מפורט הרבה יותר.
  • ארכיון תל אביב
  • כתבה במאקו על המושבה
  • את כל התצלומים שפדרו הציג בפנינו אפשר לראות בארכיונים של יד בן צבי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.