מה אפשר ללמוד מ”בחזרה מטואיצ’י”?

בכנס התרמילאות השני ראיתי את הסרט בחזרה מטואיצ’י. מה שגרם לי לתהות מה אפשר ללמוד מסיפורו של יוסי? איזה לקחים ניתן ללמוד מהסיפור שיקטינו את הסיכוי שאני ומטיילים אחרים נקלע למצב שכזה?

המשך הפוסט הוא ספויילר אחד גדול. אם טרם ראיתם את הסרט וקראתם את הספר אני ממליץ לכם לעשות זאת.

תקציר הסיפור: יוסי גינזבורג נכנס לג’ונגל עם חבריו קווין ומרקוס כשבראשם קארל בתפקיד מורה הדרך. אחרי מספר שבועות בג’ונגל החבורה מתפצלת. יוסי וקווין החליטו להמשיך במורד הנהר ברפסודה ומרקוס וקארל החליטו לצאת מהג’ונגל ברגל. במהלך השיט הרפסודה נתקעה על סלע. קווין הספיק לשחות לחוף אבל הרפסודה השתחררה ויוסי נסחף במורד המפל.

הוא שרד את הנפילה במפל אבל לא הצליח למצוא את קווין. בשלושת השבועות הבאים יוסי צעד בג’ונגל סובל מקור, רעב ובעלי חיים עויינים. אחרי שלושה שבועות מהגיהנום, על סף מוות, הוא חולץ בידי משלחת הצלה שארגן קוויין שהצליח לצאת מהג’ונגל לפניו. מרקוס וקארל לא נמצאו עד היום ומשערים שמתו בג’ונגל.

להמשיך לקרוא מה אפשר ללמוד מ”בחזרה מטואיצ’י”?

ביקורת ספר – נס באנדים

אני מנצל את שארית חופשת הקיץ כדי לסיים מספר קורסים בארכיאולוגיה ולהתקדם ברשימת הקריאה שלי. הספר האחרון שלקחתי מהספרייה היה “נס באנדים” שהשאיר אותי ער חצי לילה וחשבתי שגם אתם עשויים להנות ממנו.

להמשיך לקרוא ביקורת ספר – נס באנדים

סנטרליה – גיהנום עלי אדמות

מרגישים שהמזרח התיכון בוער לכם מתחת לרגליים? תוהים למה לא אוגנדה? בפוסט של היום ננדוד אל אחד מהמקומות הפחות סימפטים לגור בהם. איפה שהביטוי “הקרקע בוערת” הופך ממטפורה למציאות.

סנטרליה: גהנום עלי אדמות

עד שנת 1962, העיירה סנטרליה שבפנסילווניה, עיירת כורים קטנה ושגרתית. סנטרליה הוקמה באמצע המאה ה-19 על ידי חברה לכריית פחם באזור עשיר מאוד במרבצי פחם גדולים. כל אלפיים תושביה היו כורי פחם או שסיפקו שירותים לעובדים. סנטרליה רחוקה מכל עיר גדולה, ומכאן שגם קצב החיים בה היה איטי ונעים. הארוע המסעיר האחרון שהתרחש בעיירה המנומנמת הזו, עד שנת 1962 הגורלית, היו כמה רציחות אי שם בסביבות שנת 1870. מאה וארבעים שנים מאוחר יותר, הפכה סנטרליה לעיירת רפאים.

להמשיך לקרוא סנטרליה – גיהנום עלי אדמות

אצי איש הקרח

הפעם נרחיק נדוד בסיפורנו אל הרי האלפים. נתקל בגופה טמונה בקרח, בתגליות מדעיות מרהיבות ובהצצה אל האלימות האנושית. תחזיקו חזק ונצא לדרך.

סיפורנו מתחיל ב18 בספטמבר 1991. הלמוט ואריקה סימון, זוג מטיילים גרמנים, טיילו בהרי האלפים. הם סטו מהשביל המסומן כדי לקצר את דרכם. כך הלכו מספר רגעים עד שהבחינו בגופה מוטלת על פניה, חלקה התחתון שקוע בקרח. הלמוט ואריקה מיהרו להזעיק את הרשויות.

תחילה חשבו המחלצים שמדובר במטייל שנספה בזמן האחרון. אבל מהר מאוד הם הבינו שמשהו מוזר קורה כאן. על הגופה היו סדרה של קעקועים כהים וסמוך לה היו שלל חפצים שלא אופיינים לאופנה האלפינית. בין השאר היה שם גרזן נחושת, קשת וחיצים, ופיגיון מאבן. הגופה שלפנינו לא הייתה גופה של מטייל רגיל שנספה באחת הסופות האחרונות.

להמשיך לקרוא אצי איש הקרח

ניתוח חירום בקוטב הדרומי

פוסט קצר על ליאוניד רוזוגוב ששמר על קור רוח בנסיבות… מאתגרות.

ליאוניד רוזוגוב היה רופא, חוקר, הרפתקן וכנראה איש מוצלח באופן כללי. באחד במאי 1961 הוא נכנס להיסטוריה בגלל אקט נואש שנועד להציל חיים, מעשה יחיד במינו, שקול קר ואמיץ.

להמשיך לקרוא ניתוח חירום בקוטב הדרומי

שביל האפלאצ’ים

על סבתות משוגעות, טיולים ארוכים ותרמילאות קלה.

שביל האפלצ’ים הוא שביל מטיילים ארוך בצפון אמריקה הוא נפרש לרוב אורכן של מזרח ארצות הברית וקנדה. מקוויבק בצפון ועד ג’ורג’יה בדרום. ללכת אותו ברצף מקצה לקצה לוקח כחצי שנה.

השביל החל כחזון של בנטון מק קיי, יערן אמריקאי, שהציע ב1927 לסמן שביל שיקשר בין חניוני הנופש בהרי האפלצ’ים. החלק הראשון של השביל “נפרץ” ב7 לאוקטובר 1923,  והשביל הושלם בשנת 1937.

להמשיך לקרוא שביל האפלאצ’ים